לידה בימי קורונה - טיפים למלווה של יולדת

#אהבה_בימי_קורונה

זמנים מיוחדים דורשים התייחסות מיוחדת. גם בתוך חוסר הוודאות אפשר לייצר "בועת שלווה".

המלווה של היולדת תמיד חשוב/ה מאוד בעיני מאוד, זה השותף/ה הטבעי האהוב והחשוב.

כשאני מקרבת את המלווה ונותנת לו/ה מקום במפגשי ההכנה ובמהלך הלידה, זה מביא ברכה ואור.

היולדת מרגישה עטופה, אהובה ומוגנת. התקשורת משתפרת והלידה הופכת לחוויה טובה עבורה.

מחקרים מראים באופן מובהק ששביעות הרצון של היולדת מהמלווה שלה עולה דווקא בלידות בהן נכחה דולה. אז איך נשמר את הדיוק הזה בימי קורונה? בימים שהוראת משרד הבריאות היא להגיע ללידה רק עם מלווה אחד, פעמים רבות המלווה שמביאה היולדת איתה "מהבית" נמצא/ת בעצמו/ה פעם ראשונה בלידה, איך בדיוק את/ה אמור/ה להיות עוגן? להירגע ולהיות גורם מרגיע?

הנה כמה טיפים טובים למלווה, לעידוד ותמיכה ביולדת.

עידוד זו אמנות, אני מזמינה את מי שמלווה אמא נרגשת ללידה להיות מ.ת.נ.ה.

"יאללה יהיה בסדר, מיליוני נשים ילדו לפניך" זה בדיוק המשפט שלא יצא לך מהפה!

אמנם יש משהו מנחם ב"צרת רבות" אבל במקרים רבים זה עושה פעולה הפוכה.

כדי להיות באמת מחוברת לאותן מיליוני נשים ברגעי הלידה, כלומר, לידע הנשי הקדום, על היולדת להרגיש מחוברת לעצמה, בטוחה ושלווה. בתור המלווה של היולדת, אני יכולה להיות אחראית רק על החלק שלי:

להעצים את תחושת הביטחון והשלווה של היולדת כדי שיהיו לה תנאי בסיס טובים להרגיש ביטחון ולבחור למה להתחבר: לעצמה, לנשימה, לשקט, ליכולות שקיימות בה ואולי גם לתחושה שיש בה ידע נשי קדמון שמתעורר.

אז מה זה אומר להיות מ.ת.נ.ה. מעבר ללב רחב, נרגש ואוהב?

מ

מגע, מים, מזון, מבט עיניים, משפטים מחזקים

מגע - מגע זה כלי אנושי ומדהים שעוזר מאוד להגיע למקומות בהם המילים לא מצליחות לגעת. מגע "מבלבל" את המוח ושולח מסר לגמרי שונה מהמסר של הכאב, הכיווץ והמתח שנשלחים מאיברים שונים למוח.

המגע שולח מסר של עונג, של רוגע. הטמפרטורה החמימה של היד שלך, הגוף שלך - המוכר - נוגע ומנחם, מקל על המוח לעבד את תחושות האי נוחות.º

• לאפשר ליולדת להישען עליך

• לשאול אותה איפה לגעת? איך? ובאיזו עוצמה?

• אולי להפעיל יותר לחץ לחץ על מקום שכואב במיוחד?

• אולי ללטף בין הצירים?

• אולי רק לחבק?

• אולי להניח יד יציבה על הכתף (firm hand on the shoulder)? יד שאומרת: אני פה.

מים - לשתות זה נפלא ומרגיע. פעולת הבליעה והפעלת מערכת העיכול משדרת למוח "הכל תקין". זה טיפ חשוב מאוד גם אחרי הלידה. שתיה מרובה מרגיעה אם מניקה, מרווה, מונעת דלקות בדרכי השתן ותומכת בייצור חלב אם משובח.

המים הם עוד סוג של מגע, יש כאן שילוב של מגע ושל שינוי טמפרטורה, לשים לב לפני שהמים נוגעים בגוף, לכוון את העוצמה ולא מים רותחים.

• לפעמים אמבטיה לשהות בה מרגיעה ומקלה

• לעיתים עבודה עם ה"דוש" במקלחת על הגב התחתון וגן בטן תחתונה מאוד מקל.

חשוב להיות עם היולדת, כלומר, לעזור לה להיכנס ולצאת מהמים שלא תחליק אם יגיע ציר. זה חשוב במיוחד אם השתמשתם בשמן לעיסוי לפני כן.. שילוב של שמן ומים זה חלק מאד..

וגם לארח לה חברה, לעודד להישאר יותר זמן במקלחת ושלא תרגיש לבד.

מזון ושתיה - כדאי להציע מידי פעם ליולדת. מי שמתמודדת עם צירי לידה היא, תודה לאל, בהכרה ואם היא לא תרצה (אולי צרבת/ בחילה/ הקאה) היא לא חייבת לאכול, אבל השתיה בכל מקרה חשובה ביותר - לגימות קטנות מעת לעת של מים, מיץ ממותק, או חליטות מועדפות עליה.

למה כדאי?

• שמירה על האנרגיה ועל סוכר מאוזן, חיוניות וכוחות.

• כשאמא שותה ואוכלת משהו (גם מתוק מידי פעם) זה מעורר את הבייבי ואז רואים במוניטור חיוניות וערנות גם אצלו.ה

• כשהצירים הופכים לסדירים, לפעמים יש פחות ופחות זמן בין הצירים כדי לחשוב מה רוצים לאכול ובטח שאין זמן לעמוד להכין. הגוף זקוק למנוחה וגם ל"תדלוק" זמין. מה שהיא אוהבת זה בסדר (הטיפ הזה נכון לקראת לידה ונכון גם במהלך השבועות הראשונים לאחר הלידה).

• דוגמאות: פירות חתוכים, ירקות, כריך, בייגלה, קרקרים, חטיף בריאות, משהו מבושל שחיממת, שקדים, אגוזים, פירות יבשים ועוד. לא מתובל מאוד ולא חריף מאוד.

• בזמן הצירים אפשר מידי פעם לגשת להכין לכם צידה, אולי כמה כריכים, חטיפים, ובקבוקי מים ולהוסיף לתיק הלידה.

לפעמים מתחשק משהו מהבית ולא מהמכונות או הקפיטריה. נקודה נוספת חשובה זה שאם יש מלווה אחד, זה קשה לעזוב את היולדת לבד ולחפש אוכל, עדיף להיות מוכנים.

מבט בעיניים – כל כך חשוב, כמה פעמים כשהיינו קטנים, עשינו משהו נהדר (יותר או פחות) והרמנו עיניים לאבא או לאמא לוודא שרואים אותנו ומאמינים בנו?

תת המודע של היולדת זה אותו תת מודע של הילדה הקטנה שבה, שזקוקה עכשיו למבט שלך שרואה אותה ומאמין בה (נ.ב. בכל אחת מאיתנו יש ילדה כזו 😄)

אם היא מביטה בך והמבט שלך מוסט הצידה (לטלפון למשל) היא תרגיש לבד. אבל אם היא מביטה אליך בציר או בין הצירים ורואה עיניים מחייכות ומעודדות, זה כבר סיפור אחר, עוגן טוב ומחזק. העיניים אומרות הכל: "אנחנו יחד בזה"

וזה מוביל ישר לנושא הבא:

משפטים מחזקים – יש כאלה שזה בא להם טבעי, אבל לא לכולנו. הדרך הכי טובה היא לשאול אותה מראש מה מעודד אותה ואם לא מצליחים, אז פשוט לחשוב מה אני רוצה לשמוע כשקשה לי, כשיש לי אתגר עצום לפני. איזה משפטים עושים לי טוב ואיזה משפטים מעצבנים. כך נצא יותר מדויקים. אמנות העידוד זה משהו שאפשר ללמוד, לתרגל ולהשתפר בו.כדאי לעשות זאת כבר מעכשיו כי עוד מעט תהיו הורים ותהיה עוד נשמה קטנה ורכה שממש צריכה את העידוד שלכם.

הנה כמה רעיונות למשפטים כאלה:

• אני איתך

• את לא לבד

• את אהובה

• יופי, מעולה

• עוד קצת, עוד קצת

• את גיבורה

• אנחנו יחד בזה

• נכון, זה קשוח, אבל את עושה את זה כמו גדולה

• מאמי, אני גאה בך (מאמי לא חובה😊 חיים/נשמה/ קוקי/מותק/פוצי... מה שהולך טוב אצלכם)

• את אלופה

• תסתכלי לי בעיניים

• את נהדרת / תותחית

• עוד מעט מצתרף.ת אלינו מישהו.י מתוק.ה

• זה היה ציר מעולההההה

• יאללה עוד אחד כזה

• ששש... הנה זה מתחיל לרדת.. יופי

• אני פה.. אני פה כל הזמן

• איזה מזל יש לנו

• כל כך חיכינו לרגע הזה

• את קוסמת

• את עושה את זה כמו גדולה

• תגידי לי מתי לדבר

ת

תמיכה של שותפות אמיתית, תנועה ותנוחה

תמיכה אמיתית - שותפות כזו עם כל הלב, כזו שבה נותנים ונותנים ורק אחר כך מבינים מה מקבלים.

לרוב נוטים ליחס לגברים העדפה להיות פעילים, לפעול, לעשות, לחפש פתרונות מעשיים ופחות לתת מקום להבעה רגשית שקטה והכלה. בשפה המקצועית זה נקרא להיות ב-doing במקום ב-being שמיוחס לנשים יותר מאשר לגברים.

ברור שהכללות חוטאות הרבה פעמים. אני מכירה נשים רבות שנמצאות ב-doing כלומר בעשייה יותר מאשר בנוכחות, הכלה והקשבה. ומכירה גם גברים רבים שמאד נוכחים ומכילים.

חשוב לזכור שכאשר המלווה עם היולדת במצב של רוגע, חיוך ושימוש בשפה שלוה וחיובית, זה

מהווה עוגן נהדר ומשפיע מאוד לטובה על היולדת.

בהריון ובלידה, היולדת והבייבי עושים יחד את העבודה, גם כשרואים וגם כשה סמוי.

הקסם זה שהנוכחות האוהבת, השקט, הקול שלך שהיא מכירה, הריח שלך שהיא רגילה אליו,

החיבוק, הליטוף והחיבוק של הידיים המוכרות, יחזקו את הביטחון שלה רק מעצם היותך בחדר.

תנועה ותנוחה - גם בלידה פיזיולוגית טבעית וגם בלידה עם אפידורל, כדאי לעודד את היולדת לייצר תנועה באגן כדי להקל על התקדמות הלידה.

יחד עם זאת חשוב לזכור שהרוגע והשלווה של היולדת הם מקדמי לידה נפלאים. תנועה קטנה פיזית יכולה לייצר תנועה עצומה פנימית.

אם אתם עדיין בבית ומתחשק אז אפשר להיות מאוד חושניים ויצירתיים. כשאמא נהנית הבייבי בהנאה יחד איתה. אם אין חשק לאינטימיות מינית יש הזדמנות לאינטימיות רכה אחרת, ליטופים ומגע (פירוט בסעיף מגע).

כשהיולדת זקופה יש גם יותר מקום לאוויר בנשימה וגם שיתוף פעולה עם הבייבי, כלומר, שימוש בכובד של התינוק מבפנים ולחץ על צוואר הרחם.

• תנועה א-סימטרית נהדרת

• זה יכול להיות ריקוד - קצבי, מזרחי, לטיני, סלואוו רומנטי לבד או יחד איתך

• צעידה, ירידה במדרגות (עליה סתם מעייפת)

• עמידה עם הרמת רגל אחת על שרפרף ימין ושמאל לסירוגין

• ישיבה על כדור פיזיו עם סיבובי אגן וגם כריעה (סקוואטים) שהיא מסוגלת ומכירה.

יולדות רבות מתכננות "לידה פעילה" ומתאכזבות כשבזמן-אמת כל מה שבא להן זה לשכב ושיעזבו אותן במנוחה. חשוב מאוד להזכיר ליולדת שמנוחה זה נפלא ושאפשר לייצר תנועה נהדרת באגן ולקדם את הלידה עם עיניים עצומות, בשכיבה, רק ע"י שינוי התנוחה מידי פעם:

• לשכב על הצד עם כרית גדולה או שמיכה בין הרגליים,

• אחרי עשר או עשרים דקות ליישר את אחת הרגליים או להרים את הרגל העליונה

• אחרי עוד 20 דקות או פחות, החלפת תנוחה שוב, אולי לצד השני

• אפשר לשכב על הגב עם ברכיים מוטות לצד אחד ואחר כך לצד שני

• רגל אחת ישרה ואחת כפופה וכך הלאה..

נראה לי שהבנת את הפרנציפ..

עוד על המיטה אם היולדת מרגישה את הרגליים:

• להיות על ארבע/שש חלק מהזמן

• להניח כדור פיזיו ולרכון עליו לנוח, לשים ראש על האמות

• להגביה את גב המיטה ולייצר מדרגה ע"י הנמכת החלק של הרגליים ופשוט לשבת קצת זקופה בישיבה שלובה/מזרחית

• להסתובב על הברכיים ולחבק את גב המיטה כשהוא מורם (תנוחה נוחה גם ללידה לפעמים).

את כל זה אפשר לעשות בנחת ובשקט, תוך כדי ליטופים, מבטים אוהבים והכי חשוב נשימה.

נ

נשימה, נשמה

נשימה - אולי תרגלתם בקורס? זוכרים משהו בכלל?

זה ממש לא חשוב עכשיו, העיקר לנשום, זה הקשר של היולדת עם עצמה, עם העולם, ועם התינוק/ת וגם לך המלווה זו דרך להירגע וגם להיות איתה.

• פשוט לנשום איתה (ואם זה מרגיז אותה אז רק להזכיר בקול רגוע) נשימה מודעת.

• נשימה טובה ונשיפה ארוכה זה כלי שמרגיע את המוח שלנו, גורם לו לייצר יותר הורמונים של רוגע ופחות הורמוני סטרס

• נשימה טובה עם נשיפה ארוכה ורגועה זו הדרך של אמא לאושש את הבייבי ולאפשר לה.לו להרגיש טוב ולהתמודד טוב יותר עם הצירים (אחר כך גם לייצר חלב ולהניק ברוגע).

• נשימה מזרימה חמצן באמצעות מערכת ההובלה של הדם גם לשריר הרחם כך שהצירים יהיו טובים ויעילים.

נשמה- המחשבה על הבייבי מאד מעודדת. זה מזכיר לאמא לנשום בשביל עוד מישהו. זה גם מזכיר לנו שוב ושוב בשביל מה אנחנו עוברים את כל זה.לפעמים ההרגשה והתופעות במצב הזה מזכירות מחלה: כאב, בחילה, הקאה, שלשול, רעד, צרבת, אי נוחות כללית, עייפות או אפילו תשישות.. כשמזכירים כל פעם מחדש ליולדת ולעצמנו שלכל זה סיבה טובה, חוזרים לאוירה של "היום יום הולדת" וההרגשה משתפרת.

ה

הקשבה, התמסרות

הקשבה – אחד הכלים המדהימים לחיים.

לפני שנים, בהרצאה על בודהיזם, שמעתי משפט חכם שאומר בערך כך: אם נדבר נשמע את עצמנו שוב, אם נקשיב, יש סיכוי שנלמד משהו חדש.

בלימודיי, בדרך להכשרה כמנחת תהליכים בדמיון מודרך ו-NLP תירגלתי שיחה של רבע שעה עם מישהו כשההוראות היו רק להקשיב ולא לענות. כמה מפתיע היה כשבסיום התרגול וקיבלתי משוב חם: "איזה כיף לשוחח איתך, היתה שיחה נהדרת".

אם יש זמן טוב להקשיב, זה עכשיו, להקשיב ליולדת ולהיות עד.ה לכל מה שעובר עליה. זו אחריות וזה גם כבוד גדול להקשיב לה, גם לרגעי השיא וגם לרגעי השפל, התלונות, הפחדים, הדברים הכי כמוסים שלה, מוטב שתלד אותם, עם או בלי דמעות, העיקר שלא יישארו בפנים ויהפכו למעצור בתהליך הלידה. הכל יצא בסוף וגם הבייבי. חשוב לשמוע את הצוות אבל לה

ישאר קשובים ליולדת ולסמוך עליה.

אין חובה לענות על כל משפט, ההיפך הוא הנכון. להקשיב כן, להנהן, להביט בעיניים, כל מה שאמרנו, להושיט מים, להניח יד, בעיקר להקשיב ולכבד, לתת מקום להכל, לא לבטל שום רגש שעולה ולא להקטין אותה. גם אם אחרי זמן מה עומד על הלשון: "הבנתי שכואב לך, את כל הזמן אומרת את זה"

בשום אופן שזה לא יצא מהפה.

אם יש לך משהו נחמד להגיד, מתוך המשפטים המחזקים שהכנתם - נהדר. אם אין, פשוט לשתוק, להביט בעיניים, לשלוח נשיקה באוויר ומקסימום להנהן בהבנה. ק א פ י ש ?

הקשבה אקטיבית- נשמע את המילים שהיולדת משתמשת בהן כדי לעזור לה.

השימוש במילים שלה יתן לה הרגשה שממש מבינים אותה.

איך כן להשתמש: "קשה לי" – תשובה: ״נכון, קשה לך אבל את ממש חזקה...״

איך לא להשתמש: "זה ממש כאב נורא" – תשובה: ״זה נורא, זה סיוט, את צודקת!״

מה עוד אפשר להגיד?

״כן זה כאב נוראי אבל קצר״

או ״זה היה אחד נוראי ויש גם אחרים יותר טובים, נכון?״

התמסרות – נוכל להיות ליולדת מודל של התמסרות. זאת אומרת, אני פה עד הסוף בהתמסרות לתהליך, וגם את.. אנחנו פה יחד עד הסוף, יהיה מה שיהיה.

אנחנו זורמים פה, כמה זמן שייקח, יש לנו סבלנות לדרך גם כשאחרים מסביבנו פחות סבלניים. אנחנו יודעים שנכנסנו לכאן בהריון ונצא מפה פלוס 1+ בייבי.

כל מה שבאמצע זו "מנהרת לידה" במנהרת לידה יכולים להיות תסריטים שונים, כל גוף לוקח את זה אחרת ומגיב אחרת, כמה שייקח ייקח, בלי ניסיונות לוגיים לשלוט בקצב ובלי השוואות לאחרות או לדברים אחרים בחיים.

ההתמסרות היא גם לחיים החדשים שמגיעים ולמה שיביאו איתם.

יולדת גולשת גלים הסבירה לי שבהתמסרות לים יש סיכוי טוב לצאת בשלום מכל סיטואציה.

כן, נופלים, כן חוטפים פה ושם, אבל כשבא גל טוב, ואת בהתמסרות,

הוא לוקח אותך רחוק.. מחזיר אותך לחוף מבטחים.

יאללה, מוכנים למתנה?

חיבוק ושיהיה בהצלחה,

לידה טובה והתחלה רכה

אם תצטרכו תמיכה,

אני פה 050-4407000

חגית🌺